ריטב"א על יבמות נ״ט

1 כתב אשה פי' דקס"ד דיתור דאשה בא' לרבות לכל דבר דלא ניזיל אלא בתר אירוסי' וכל אשר שנתארסה בהתר יקח אותה ומהדרי' א' ולא שתים כלומר לא משמ' מהאי ייתורא אלא היתר א' בלבד ופריך ומה ראית להוציא את הבוגרת להבי' את האלמנה דאלו ייתורא לא מוכח בהא מידי ואי מסברא יותר יש להתיר בוגרת שאינה פגומה כ"כ ומגונה כאלמנה ותדע לך דאלמנה בלאו ובוגרת בעשה ואלמנה לד"ה פסולה ואלו בוגרת איכא מאן דשרי. ופריך האי אישתני גופא והאי לא אישתני גופא כלומר דסברא הוא דאלמנ' לא אישתני אמר הכתוב שתהא חזקתה שקדשה בהיתר דכיון דלא אישתני גופא בין קדושין לנשואין לא ישתנה דינא מה שאין כן בבוגרת דאשתני גופא וכן הלכתא והקשו בתוס' מהא דאמרינן בפ"ק דקדושין איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה כגון שהערה בה וקבלה קדושי' מאחר אי נמי לכהן גדול שקדש אשה בבעילה דאי אמרת תחלת ביאה קונה שריא ליה. אי אמרת סוף ביאה קונה אסור לו לקדש אשה בביאה דכי קני לה בסוף ביאה היא בעולת עצמו והשתא לפום סוגייא דהכא תיקשי לן דאפי' תימא תחילת ביאה קונ' היכי שריא ליה דהא אין כאן אלא קדושי' ובשעת נשואי' בעולה היא ובתר נשואי' אזלי'. כל היכא דאשתני גופא והא דאשתני' גופא תחל' ביאה שנתקדשה בועד שעת נשואין שהיא בעולה לו וי"א לא חשיב שינוי בגופא כיון דעדיין נערה היא ואחרי' תירצו דהתם מיירי שקדש' בביאה ע"י חופה דאת"ל ביאה קונה קדושי' ונשואי' איכא בהדה:

2 מה גרושה בין מן האירוסי' בין מן הנשואי' פרש"י ז"ל דבגרושי' לית לן למילף דמיירי בין מן הנשואין כדילפת באלמנה וכיון דכן שבקא בסתמא והק' עליו בתו' דמ"מ נילף גרושה מאלמנה דבכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשי' ויש לתרץ לפי' רבי' ז"ל דאלמנה לא הוי למוד גמור מההיא דתמר לאפוקה לדידה ולגרוש' מפשוט' דמשתמעי בין מן האירוסי' בין מן הנשואין וטפי עדיף דתהוי אלמנ' כגרושה ולהחמיר ונשבקי' לקרא כפשוטיה ור"י פי' דע"כ גרושה אף מן האירוסי' היא דהא גרושה דגבי הדיוט אפי' מן האירוסי' היא דבהדיוט לא קפיד רחמנא בבעולה שא"כ היא ביאת זונה וכיון דכן הא ודאי לא חמיר הדיוט מכ"ג ואף הוא נאסר בגרושה מן האירוסי' וזהו הנכון:

3 בבתוליה פרט לבוגר' שכלו בתוליה פי' שלא כלו לה ממש שהרי יש לה דמים ונותני' לה ליל ה' אלא פי' שנתמעטו בתוליה וכדפי' במ' כתובות בס"ד בשיטת רש"י ז"ל וכן כתבו בתוס' אבל לפי שיטת הגאוני' ז"ל דלשם משמע שכלו בתולים לגמרי אבל הרמב"ן ז"ל כתוב שטעות היה בדברי הגאונים ז"ל והוא מפרש כפרש"י ז"ל והק' הא דגרסי' בירוש' דפרקי' דבוגרת שכלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ אלמא אף בוגרת אין לה דמי בתולים במעיה ולא יצאו לחוץ כמוכת עץ ויש לפרש ה"ק בוגרת נתמעטו בתוליה במעיה בלבד אבל מוכ' עץ יצאו כלם לחוץ ושם ביררתי הדברי' בס"ד:

4 בבתוליה בכדרכה אין של"כד לא פי' דקר' ודאי לא בא לרבות איסור שיהיו כל בתוליה קיימין דא"כ לישתוק קרא מיני' דכיון דאסר בוגרת שלא נעשה מעשה בכלו בתוליה כ"ש זו שנעשה בה מעשה מ"מ אלא ודאי למעט בהדיה במקום בתולים דהיינו כדרכה אבל לר' אליעזר וכ"ש דדרשי קרא למשרי בוגרת קסברי דאם איתא דבבתוליה להתר שלא כדרכה אתא לישתוק דכיון דבוגרת שכלו בתוליה בעיקרם שריא כ"ש זו שהם שלא כדרכה אסורה:

5 אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהויא בעולה פי' בעולת עצמו אסורה לו וקי"ל אנוסת עצמו לא ישא ואע"ג דקתני אם נשא נשוי וכו'. רבה סבר כרב הונא דפריך לקמן דנשא נשוי אינו אלא לענין שמשלם קנס במער' אבל אסור' לו ומוציאה בגט מן התורה ולית לן כמ"ד לקמן ואם נשא נשוי לגמרי וא"ת ומאי מקשה רבא נימא דאלו משום בעולה לחוד אתי עשה דלו תהיה לאשה שהוא שוה בכל והשתא דהויא אלמנ' נמי לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ואע"ג שאינם שוים בכל וי"ל דבהא ליכא למידחי שום איסורא דהא אמר רחמנא בהדיא אשה הראויה לו ואפי' מיעוט דחייבי עשה במשמע ועוד דהא אמרי' דכי האי עשה דלא תהיה לאשה אינו דוחה שום איסור כיון דכי אמרה לא בעינה ליתיה לעשה כלל וכפי פי' הראשון שפי' ר"י ז"ל:

6 אלא לאו שלא כדרכה פי' דבהא נמי איכא קנס דאונס ומפתה וכדאמרינן בפ"ק דקדושי' גבי באו עליה י' בני אדם מודה דלענין קנס דכלהו משלמי:

7 אי כר' אליעזר מאי איריא משום בעולה תיפוק לי' דהויא לה זונה וא"ת ודילמא איהו נמי משום זונה פסיל לה לכהונה ואפי' לכהן הדיוט י"ל דא"כ ה"ל לפרושי בהדיא עשא' זונה וכיון דלא קאמר הכי ודאי משמע משום בעולה בלחוד הוא דפסיל לה ולכהונה דקאמר היינו לכ"ג:

8 מה נפשך אי בעולה הויא זונה נמי הויא פי' לאו דהוי הכי לכ"ע אלא משום דאוקימנא לר' כר' אלעזר פרכינן הכי דאי לר' אלעזר כל שהיא בעולה בזנות זונה חשיב לה ואפי' בעולת עצמו כגון אנוסת עצמו ומפותת עצמו זונה לר' אלעזר אבל למאן דל"ל דר' אלעזר ליכא למימר הכי וזה פשוט ותמיה מילתא דדילמא רב סבר לה כר' אלעזר בחדא בעולה שלא כדרכה פסול לכ"ג ופליג עליה באידך דמשום בעולה שלא לשם אישות לא הויא זונה וליכא למימר דכל דמחמיר בהא מחמיר כוותיה באידך חדא אמאי דהא טעמי דפליגי נינהו לגמרי ולא שייכי אהדדי:

9 והא ר"ש דסבר כר' אליעזר בבעולה שלא כדרכה ולא אשכחן דסבר לה כוותיה באידך ואע"ג דבפ"ד מיתות איכא ברית' דמוקמי' לה כר"ש ואמרי' הא מני ר"ש היא דאמר שריפ' חמורה והדר פרכי' והא לזנות כתיב. ופרקי' כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה כבר פי' שם ר"י זכרונו לברכה דההיא מתניתין ר"מ היא דסבר כרבי שמעון דאמר שריפה חמורה וכדאיתא הכא ואמר לקמן במכילתין אינה מופקרת לית ליה כר' אליעזר דאמר בביאה אחת של פנוי נעשה זונה והיינו דלא אמרינן התם סבר לה כרבי אליעזר אלא דאמרינן כר' אליעזר כלומר שהולך בשיטתו ומשום דרבי שמעון מפורסם בסברא דשריפה חמורה ורבי אליעזר מפורסם בפנוי הבא על הפנויה נקט לה בר"ש ור' אליעזר. וכבר הארכתי בענין זה בקונטריס במחלוקת שהיה לי עם הרב ר' דן אשכנזי ז"ל עיין שו"ת הר"ן סי' ל"ב ועיין שו"ת הרשב"א סי' אלף רכ"ט החי"דא ובעיקרא קושיי' דסוגיי' כלה להגדיל תורה ולברורי מילי אליבא דר' אליעזר ומשום דאוקימנא לרב כוותיה בחדא עבדי' להכאלו איירי הכא ר' אלעזר גופיה ובעי לברורי שמעתא לדעתין דאי לאו בדין הוא דיכלין למימר דרב סבר לה כוותיה בחדא וכ"פ מהרא"ה ז"ל וכן הרשב"א ז"ל:

10 בממאנת פי' דהשתא ליכא משום זונה ואפי' לר' אליעזר ואעפ"י שנפקע קדושין ונשואין למפרע דמ"מ לשום אישות היתה בעילתו ור' אליעזר לא עביד זונה אלא כשנבעל' שלא לשם אישות ולהכי נקט ההוא לישנ' דפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות למעוטי אם בא עליה לשם נשואין כלל שאינו פסול לכהונ' משום זונה ומדלא אוקמינן כשנבעלה באונס שמעי' דלא שאני ליה לר' אליעזר בין אונס לרצון בזונה ודומיא דשבויה בין העכו"מז לרבנן וכן בתנוקת שירדה למלאות מן העיין ונאנסה וכן כתוב בתוס' ולית הלכתא כר' אליעזר:

11 אמר רב אשי נבעלה לבהמה כשרה לכהונה פרש"י ז"ל כשרה לכ"ג למאן דמכשר במוכח עץ ואינו מחוור דאי כדרכה כ"ע פסלי במוכח עץ וסתמא דמתני' ולא ישא את מוכח עץ בלא שום פלוגתא אלא אף ר' אליעזר ור"ש מודה בה ואי בשלא כדרכה כ"ע מכשירי במוכת עץ כדאמ' לעיל דאל"כ אין לך אשה כשרה לכ"ג שכולן מוכת עץ ע"י צרור דבית הכסא:

12 והא דרב אשי ודאי כשנבעל' שלא כדרכ' ומשום דפשיטא דבכדרכה ליכא מאן דמכשר נקט סתם ולד"ה אמר' וסמכו לענין זו הביאו ההו' עובדא דר' שרבעה כלב כופרי מאחרים משום דהא נמי שלא כדרכ':

13 כ"ג בימי ר' מי הוה פי' ולא פרכי' לעיל הכי גבי מימרא דרב דמיירי לכ"ג משום דההי' מימרא הוא להגדיל תור' ולהאדיר אבל בזו שבא' ע"י מעשה קס"ד דלכ"ג ממש הכשיר' ופרישנא דהא נמי ראויה לכ"ג קאמר:

14 מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמ' פי' ולא חשיבא ביאתו לענין פסול יוחסין אלא כמוכת עץ דעלמא וכדאמרי' לעיל ואעפ"י שיש בביאתו חיוב מיתה:

15 אתנן כלב פרש"י ז"ל שאמ' לה הילך טלה והיבעלי לכלבי וה"ה כגון שאמר לה הילך טלה והתבעל לי בכלבתיך וא"ת ולמה לי למעוטי דלא הוי אתנן מדכתי' שנים ולא ד' תיפוק לי דקם ליה בדרבה מיניה ומפטר מן התשלומין וכי יהיב לה מתנה בעלמא הוא דיהיב לה וי"ל דהק"ל אתנן זונה אסרה תורה ואפי' בא על אמו. וא"ת וההיא מ"ל וי"ל דמהכא שמעי' ליה מדאיצטריך קרא למעוטי אתנן כלב ולא מחוור דדילמא לא אתא קרא אלא משום מחיר זונה ושניהם ולא ג' א"נ דאתא לאומר הילך טלה ותבעל שפחתך לכלבי או שפחתי לכלבך דל"ל קם בדרבה מיניה ור"י ז"ל פי' דנפק' לן מדכתי' תועבה וגמרי' תועבה תועב' דעריות דחייבי כריתות ומיתות ב"ד א"נ סתמא אמ' קרא אתנן זונה בכל שיש שם זנות:

16 לומר שאין משלם קנס במפותה פי' אלא נותן לה כתובתה והיינו מנה כדין בעולה דכי נסבא הויא בעולה ולעולם מוציאה בגט ומסתברא דלרב הונא מדאוריית' נמי אסור לקיימ' דלא אמרי' סופ' להיות בעולה תחתיו וכדפיר"י לעיל אדרש' דקר' תיפוק ליה דהוי' בעולת עצמו ואליב' דרב הוה פרכינן לה כדפרכי' לעיל אלמ' לדידיה מקרא ממעט' וכיון דכן דלמאן דאמר דבאנוסת חברו הולד חלל אלמא סופיה להיות בוגרת תחתיו סופה להיות מוכת עץ תחתיו כך הגרסא בכל הספרים שלנו וכגרסת רש"י זכרונו לברכה ופירוש הוא זכרונו לברכה להיות נבעלת תחתיו דעדיפא ממוכת עץ ומכל מקום לכתחלה לא ישא את מוכת עץ דמשמע דכ"ע הוא ואפי' למ"ד מדרבנן קאמר אבל מדאורייתא לעולם חשיב בתולה כל זמן שלא נבעלה ואתיא כי הא דתניא בפ"ק דנדה ג' בתולות הן בתולות אדם כ"ז שלא נבעלה ומיהו אין זה מחוור דהא לקמן גבי טומאת קרובי' משום דמוכת עץ אפי' לר"ש פסול לכ"ג מן התורה וכיון דכן אפילו בדיעבד נמי דומיא דבעולת אחרים וההיא מתני' דמ' נדה מני ולפיכך יש שאין גורסי' הכא ומוכח עץ כלל וההיא דמסכ' נדה כל זמן שלא נבעלה לאו דוקא אלא שלא נעשה בה מעשה בעילה ולאפוקי בוגרת ואתיא כמאן דמכש' הכא בבוגר' ומ"מ אף לפי הגרס' הראשונ' מוכת עץ אסורה היא לכתחל' לד"ה וכ"ש נבעלה לבהמה והא דקתני לעיל שהיא כשרה אפי' לכתחלה נבעלה שלא כדרכ' מיירי ע"כ כדפי' לעיל: